תביעת מזונות

לייעוץ והכוונה בנושא תביעת מזונות - פנו אלינו 02-6222943
משרד עורכי דין ונוטריון משה פרדס

תביעת מזונות – בית משפט לענייני משפחה בירושלים
תמ"ש 30610-09 י' נגד י' ואח'
בפני כב' השופט מנחם הכהן

תובעים

א.י. י. (קטין)
ע. (קטין)
א. (קטין)
ע. (קטין)
ע"י ב"כ עו"ד מאיר שכטר

נגד

נתבע ל.י.

ע"י ב"כ עו"ד משה פרדס

תביעת מזונות

פסק דין

1. ביום 27.12.1009 הוגשה בפני תביעה למזונותיהם של ארבעת הקטינים, ילדי הצדדים, על ידי אימם.

2. כתב הגנה מעם האב הוגש ביום 14.2.2010, וביום 18.2.2010 הוגש כתב הגנה מתוקן.

3. הן בכתב ההגנה המתוקן והן בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 16.3.2010 טען הנתבע, כי אין לבית משפט זה הסמכות להידרש ולדון בתביעה, שכן הצדדים הסכימו, כי סוגיית משמורת הילדים הקטינים תוקנה לבית הדין הרבני, כאמור בסעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין תשי"ג-1953).

4. הוריתי לצדדים להגיש טיעוניהם בסוגיית הסמכות, ובמקביל נקבע התיק להוכחות שנשמעו ביום 5.7.2010 כשלאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בסוגיית המזונות גופה.

5. סבור אני כי הצדק עם הנתבע, ובית הדין הרבני קנה סמכות כדין להידרש ולדון בסוגיית מזונות הילדים, וזאת מן הטעמים הבאים:

א. אם הקטינים הגישה לבית הדין ביום 5.4.2009 תביעת גירושין, אליה כרכה את עניין מזונות הקטינים, כאמור בפרק ה לכתב התביעה.

ב. זה המקום לומר, כי האם במפורש ובמודע לא כרכה את סוגיית הרכוש, תוך שמוחקת מכתב התביעה את פרק ג' לכתב התביעה, שכותרתו "ענייני הרכוש", וכן מוחקת היא את פרק ד' שעניינו "מזונות האישה ומדורה"

ג. האישה מפרטת פרט היטב בפרק ה לכתב התביעה את סך המזונות אותו היא דורשת עבור כל ילד, ומפרטת את עלות שכר הדירה, כן ממלאת היא את פרק ו' העוסק במשמורת הקטינים.

ד. ביום 9.12.2009 לאחר שהתקיים דיון ראשוני בבית הדין, בו הופנו הצדדים לייעוץ, וטרם הגשת תביעת מזונות הילדים לבית משפט זה, הגיש הבעל לבית הדין הרבני בקשה, בה מבקש הוא, כי בית המשפט יכרוך לתביעת הגירושין גם את ענייני הרכוש וענייני מזונות הילדים והחזקתם.

ה. האישה מעולם לא פנתה לבית הדין, וביקשה לחזור בה, לבטל, למחוק או לא לדון בסוגיית מזונות הילדים.

ו. עיננו הרואות, לפנינו מקרה מובהק בו עשו שני הצדדים שימוש בסעיף 9 לחוק השיפוט, והסכימו כי סוגיית מזונות הקטינים תידון בבית הדין הרבני.

ז. אין לפנינו מקרה, בו אישה חסרת דעת ושאינה מתמצאת, מילאה בהיסח הדעת תביעת גירושין, שכותרתה, כמופיע בטפסים הסטנדרטיים של תביעות גירושין המחולקות בבית הדין "תביעת גירושין והכרוך בגירושין". מה שביקשה לא לכרוך כמו ענייני הרכוש ומזונותיה לא כרכה, אולם כרכה במפורש את עניין מזונות הילדים.

6. הטענה הלכאורית היחידה באמתחתה של האישה הינה, כי התובעת בתביעת הגירושין הינה האם ולא הילדים, ולפיכך אין לומר, כי הילדים נתנו את הסכמתם כי בית הדין ידון במזונותיהם מכוח סעיף 9 לחוק.

7. אכן קיימת מחלוקת בפסיקה, האם כדי שבית דין רבני יקנה סמכות בדבר, דרושה גם הסכמת הילדים באופן מפורש. אולם ה"זרם המרכזי" בפסיקה, לדעתו אני שותף, מסתפק בכך שהאם הגישה את תביעת המזונות, בשם ילדיה.
אמת – מכוח סעיף 9 דרושה הסכמת כל הנוגעים בדבר להקניית סמכות לבית הדין הרבני, אולם כפי שנקבע לא אחת, בכך שהגישה האם תביעה בשם הקטינים למזונותיהם, הרי שהסכימה בשמם לסמכות בית הדין.
(ראה לעניין ז בג"ץ 170/56 ר' נגד ר' פ"ד יא (1) 247, שם נקבע, "בין אם תובעת המבקשת את המזונות בשמה היא, ובין אם בשם הקטינה, מזונות לקטינה היא תובעת ולא לעצמה", וכן ראה אף תמ"ש (תל-אביב) 104690/07 ש' מ' ח, ו-2 אח' נ' ע.ח תק-מש 98 (2) 128, עמ' 129).

8. עוד אוסיף כי האם נהגה בחוסר תום לב מוחלט, כאשר לא ציינה בכתב התביעה כי הגישה תביעת גירושין לה כרכה את מזונות הקטינים, והגדילה עשות, כאשר בהרצאת הפרטים כתבה,
כי לא הוגשו בעבר הליכים בעניין מזונות בין הצדדים.

9. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה שבפני, וקובע כי הסמכות להידרש ולדון בסוגיית מזונות הקטינים הינה לבית דין הרבני.

10. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' טבת תשע"א, 13 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.