הכתובה,
אותו מסמך שנחתם על ידי הבעל וניתן לאשתו במעמד החופה, היא בעצם שטר חוב שבו
מתחייב הבעל לדאוג לרעייתו ולמלא את כל חובותיו כלפיה.
שטר
החוב נחתם לפני מעמד החופה, כאשר במעמד החתימה נוכחים החתן, הרב ושני עדים. בחתימה
על השטר הבעל מתחייב למלא את כל צורכי אשתו, ואם הוא לא מקיים את חובותיו – יכולה
האישה לבקש להתגרש. על הכתובה מופיע גם סכום כספי שמשמעותו היא, שאם הבעל לא ממלא
את חובותיו ובני הזוג מתגרשים – עליו לשלם לאישה את מלוא הסכום המופיע בכתובה.
באמצעות
הכתובה הבעל מתחייב לספק את צורכיה הבסיסיים של האישה:
-
פרנסתה
וכלכלתה – הבעל מחויב לפרנס את האישה ולדאוג
שיהיה להם כסף להתקיים.
-
מדורה – הבעל חייב לדאוג שיהיה לאשתו מקום מגורים.
-
כסותה – על הבעל לדאוג לאישה למלבושים.
-
עונתה – על הבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו, לטובת הקמת צאצאים.
למעשה,
הכתובה מעגנת את הבעל בקשר עם אשתו, הופכת אותו למחייב ומונעת ממנו את היכולת
להתגרש ממנה באמתלות שאינן מוצדקות על פי דין.