באמצעות הכתובה הבעל מתחייב לספק את צורכיה הבסיסיים של האישה:
- פרנסתה וכלכלתה – הבעל מחויב לפרנס את האישה ולדאוג שיהיה להם כסף להתקיים.
- מדורה – הבעל חייב לדאוג שיהיה לאשתו מקום מגורים.
- כסותה – על הבעל לדאוג לאישה למלבושים.
- עונתה – על הבעל לקיים יחסי אישות עם אשתו, לטובת הקמת צאצאים.
למעשה, הכתובה מעגנת את הבעל בקשר עם אשתו, הופכת אותו למחייב ומונעת ממנו את היכולת להתגרש ממנה באמתלות שאינן מוצדקות על פי דין.
מכיוון שהכתובה נחשבת כמסמך משפטי לכל דבר ועניין, הרי שאם הוא לא ממלא את חובותיו אלה – הדבר מהווה עילה לגירושין ולתשלום הסכום שנקבע ונכתב על הכתובה. על מנת לקבל את הכסף, יכולה האישה להגיש כתב תביעה לחיוב המוגש תחת הקטגוריה "חוק יחסי ממון", או לחלופין – תביעה לשלום בית. כתב התביעה צריך להיות מוגש על ידי עורך דין לענייני משפחה המתמחה בתחום, אשר ילווה את האישה וידאג לכך שהיא תממש את מלוא זכויותיה.
כתב התביעה נבחן על ידי בית הדין הרבני וההחלטה מתקבלת הן על פי הנסיבות הקיימות בשטח, הן על פי הסכמים שונים – אם נערכו כאלה, והן על פי חוק יחסי ממון.
אישה שמעוניינת להגיש תביעה לקבלת דמי הכתובה מתוך כוונה להתגרש מבעלה, צריכה להגיש את התביעה לבית הדין הרבני בלבד. לבית משפט לענייני משפחה אין סמכות לטפל בתביעות מסוג זה כל עוד מעורבת בעניין גם בקשת גירושין. אם אין בקשת גירושין והאישה מעוניינת לתבוע את דמי כתובתה בגין פטירתו של בן זוגה – יכולה להגיש את התביעה גם לבית הדין לענייני משפחה.
לאישה שמעוניינת לתבוע את דמי כתובתה מומלץ מאוד להסתייע בעורך דין לענייני משפחה המכיר את הנושא מקרוב ויוכל לסייע לה להגיש את התביעה בצורה שתמנף את הסיכוי לכך שתתקבל.