טקס החליצה הנו מנהג עתיק יומין, שראשיתי בציווי מן התורה, בספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים ו-י. לפי הציווי, כאשר מת גבר נשוי, מבלי שהותיר אחריו בן זכר לרשת אותו ולשמר את שמו, ולאותו אדם יש אח, לא תחשב אלמנתו כפנויה להינשא עם גבר זר, אלא תיועד ל"יבמה", אחיו של המת. על האח מוטל להינשא לאלמנה כדי להקים זרע לאחיו. הבן הבכור אשר ייוולד יקום על שם אחיו המת, וכך לא יימחה שמו מישראל.
כבר באותו המקום מכירה התורה באפשרות שהאח לא יחפץ לקחת את יבמתו לאישה. במקרה זה חל טקס החליצה, שמטרתו לחלץ את השניים מן המחויבות זה לזה ולשחררם להינשא כרצונם. במסגרת הטקס, נדרשת האישה לגשת אל הגבר, לחלוץ את נעלו מרגלו, לירוק בפניו ולומר שכך ייעשה לאיש שמסרב לבנות את בית אחיו.
